חרדים לשקר, צמאים לדם
האינתיפאדה החרדית שפרצה השבוע בארצנו אינה עירומה. היא מושתתת על תעמולה שקרית, שנועדה להקנות לה את הלגיטימציה, ובאמצעותה לסחוף את ההמון החרדי המוסת וגם את דעת הקהל שלנו, האנשים התמימים מן היישוב. לפני שאנחנו מאמצים דעה לכאן או לכאן, מן הראוי לבחון מחדש כמה הנחות-יסוד שמהוות כביכול את הקרקע עליה נסב הוויכוח הציבורי בדבר קיום מצעד הגאווה בירושלים. האמת שמאחורי מסכת השקרים היא ידועה ונהירה לכולם, ובכל זאת, כל-כך קשה שלא ללכת שולל אחר התמונה שמתנגדי המצעד מנסים לצייר לנגד עינינו. אם נואיל לנפץ כמה מיתוסים שנפוצו לאחרונה בקרבנו, נגלה שמאחורי הוונדליזם החרדי עומדת לא יותר מהתפרצות יצרים, שמקורה הוא במקרה הטוב פוליטי, ובמקרה הרע צמא טהור לאלימות ולדם.
לפני הכול, דומה כי בתוך שבוע אחד הפכה ירושלים רבתי מעיר שמתקיימים בה במשך השנה חיים חילוניים למהדרין, לעיר שכל כולה קודש ודת. בירושלים של הוויכוח על מצעד הגאווה לא נוהרים אלפי אוהדים מדי שבוע לאיצטדיון טדי כדי להפר את יום השבת לקדשו, צעירים לא יוצאים לבלות בפאבים ומועדונים בערבי שישי, ובבוקר שלמחרת הכבישים המחברים את העיר שחוברה לה יחדיו מזכירים לכל הפחות את יום הכיפורים בבני-ברק. הירושלמים מקפידים להתלבש כמובן בלבוש צנוע, בתי-הקולנוע מקרינים אך ורק את סרטיו של הרב הצדיק טום קרוזאל שליטא, וגם זאת לא לאחר כניסת השבת, או אז תעבור העיר הקדושה למתכונת של קודש קודשים.
אל תוך קודש הקודשים הזה מבקשים כמה מתועבים להגיח הישר מתוך עיר החטאים, ותוך הסגת גבולה של העיר הקדושה להפר את האיסור החמור ביותר בתורה. וכל זאת בפומבי ולעיני כל אם עבריה. את ההתגרות המכוונת והמיותרת הזאת, שצופנת בחובה פגיעה אנושה בנפשותיהם הרגישות של שומרי תורה ומצוות, כמו גם חילול השם וכמובן חילולה של העיר הקדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, שומה עלינו לעצור גם במחיר של שפיכת דם הצועדים. והמתָּ מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שׂה, מגמל ועד חמור. רק לפני שאנחנו נופלים בתוך השבי הזה שטומן לנו הציבור החרדי, כדאי לעשות מעט סדר בעובדות.
ראשית, אין ולו טיפה אחת של קודש באספלט שעליו אמור המצעד לצעוד את צעדיו. ההיפך מכך: המצעד תוכנן ותואם עם כל הגורמים הרלוונטיים כך שיעבור הרחק מן האזורים הקדושים והאזורים המאוכלסים במי שהדת קרובה ללבם, ולא מן הנמנע שהמצעד אכן רחוק מלבם באותה מידה. מנכ"לית הבית הפתוח, אישה דתייה ושומרת מצוות בפני עצמה, הקפידה באופן אישי על כך שהפגיעה ברגשות הדתיים - אם תהיה - תהיה במידה הקטנה והנסבלת ביותר. יותר מכך, ההתנגדות החרדית אינה מכוונת למקום המדויק של המצעד, כי אם לעצם עריכתו בירושלים, ולראיה החרדים מיאנו להסכים על כל מקום חלופי לזה שנקבע.
שנית, עם כל הכבוד לאיסור החמור על משכב זכר בתורה, יודע כל ילד חרדי שאיסורים לא פחות חמורים על-פי התורה - הן מבחינת הציווי האלוהי והן מבחינת העונש המוטל מכוחם - נעברים על-ידי יהודים גמורים השכם והערב - בירושלים וגם בפרהסיה. אין שום דבר בקהילה ההומו-לסבית שאמור לסחוף את הרגשות הדתייים יותר מאשר הפרת ציוויים של שמירת השבת או כיבוד אב ואם, ואת זה יגידו לכם גם חכמים בתורה הרבה יותר מעבדכם הנאמן. מעבר לכך, אין גם שום דבר במצעד הזה שעלול להוות איום כלשהו על קדושתה של העיר. מיותר לומר שלאיש מן הצועדים אין עניין בהפרה פומבית של האיסור ההלכתי במהלך המצעד, וגם מבחינה פרקטית זה ממש לא הולך ברגל.
שלישית, ובאותו הקשר, המצעד בירושלים, שייערך בבירה בפעם החמישית ברציפות, נושא אופי שונה בתכלית מן המצעד שנערך מדי שנה בתל-אביב. אלא מאי? שתמונות מן המצעד התל-אביבי הססגוני מוקרנות מדי ערב במהדורות החדשות היומיות במקביל לדיווחים על האירועים המתרחשים בירושלים, והדבר עשוי ליצור מצג שזהו המצעד אותו מתכוונת הקהילה ההומו-לסבית לקיים בבירה. כל עיר והאופי המיוחד שלה, ומי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שהמצעד בירושלים הוא בראש ובראשונה הפגנה מכובדת ומכבדת של זכויות אדם, שמצבן בקהילה ההומו-לסבית - חרף השיפור המסוים - הוא עדיין בכי רע יחסית למדינות מתקדמות בעולם.
ולבסוף, עם כל הכבוד לרגשות של הציבור החרדי, לא ניתן לקיים חברה פלורליסטית והטרוגנית רק על-פי מפלס הרגשות של ציבור זה או אחר. הנימוק של פגיעה ברגשות יכול אולי להוות צידוק מספק לכך שהמצעד לא יזדחל לו אל תוככי השכונות החרדיות בעיר, אבל הוא לא יכול למנוע את קיום המצעד בכללותו. יתרה מכך, הרגשות של קבוצות שונות באוכלוסייה עלולים להיפגע מכל ביטוי שהוא: יש שרגשותיהם נפגעים מהרג של חפים מפשע בעזה, יש שמהקרנת הסרט "ג'ינין ג'נין", יש שמרצח בעלי חיים תמימים רק לשם אכילתם, יש שמכריתת עצים ירוקים לצורך הקמת כבישים ותשתיות, והרשימה עוד ארוכה. לא ניתן לקיים מדינה ולא ניתן לנהל אורח חיים תקין אם הפגיעה ברגשות תוצב מעל לכל ערך דמוקרטי אחר. נפשותיהם של בני הקהילה החרדית, עם כל הכבוד, עשויות בדיוק מאותו חומר שממנו בנויות נפש השמאלנים, נפש המשפחות השכולות, נפש הצמחוניים האידיאליסטיים ונפשם של אנשי איכות הסביבה.
מי שרגשותיו אינם עומדים לו כאשר הוא רואה הומואים ולסביות מפגינים למען זכויותיהם, שיואיל בטובו ויימנע מלהתקרב באותן שעות לאזור המצעד. אלא שלפי שעה נדמה שלא זאת הכוונה של "הפגועים ברגשותיהם", ועניין זה לבדו יכול ללמד שלא הרגשות עצמם הם עילת ההתקוממות.
רועי דלח