ההצגה חייבת להיפסק
הסיטואציה שבה ראש-הממשלה טרוד לאורך כהונתו בחקירות אינטנסיביות ומתוקשרות צריכה להדיר שינה מכל אזרח שטובת המדינה מוטלת לנגד עיניו. זהו הרגע שבו הערך הדמוקרטי הבסיסי, שלפיו הכול שווים בפני החוק, צריך לכופף קומתו אל מול האינטרס בניהולה התקין של המדינה, עד כמה שהדבר אפשרי בהתחשב באופי החשדות.
ההסדר החוקתי הקיים
לפי חוק-יסוד: הממשלה, אין מגבלה על פתיחה בחקירה נגד ראש-ממשלה מכהן בשל חשד לביצוע עבירה בתקופה שקדמה לכהונתו, ובלבד שניתן לכך אישור היועץ המשפטי לממשלה. על ראש-הממשלה לא חלה חובה להשעות את עצמו למשך החקירה או להתפטר, ולא ניתן לחייבו לעשות כן אף אם הוגש נגדו כתב-אישום ומתנהל בעניינו משפט פלילי מלא.
רק לאחר שהורשע, ואם בית-המשפט קבע שיש בעבירה קלון, ניתן לפתוח בהליכים להפסקת כהונתו כראש-ממשלה. ראש-הממשלה אינו מחויב להתפטר אפילו הורשע על-ידי בית-המשפט בעבירה שיש עמה קלון, ותיאורטית הוא יכול להמשיך בכהונתו גם בתקופת הערעור על ההרשעה, כל עוד פסק-הדין לא הפך לסופי. התוצאה הנובעת מכך הינה שאם ראש-הממשלה לא נטל בעצמו את היוזמה והודיע על השעיה או התפטרות, עלול להיווצר מצב שבו כהונת ראש-הממשלה מתקיימת בצל החשדות והחקירות.
הסכנות הכרוכות בחקירת ראש-ממשלה מכהן
לפני שניגע בעניין גופו, מן הראוי למקד את הדילמה המוצגת כאן. המדובר במצב נתון, שבו לאחר בחירתו של אדם לכהונה של ראש-ממשלה מתעוררים לגביו חשדות לביצוע עבירה. נקודת המוצא הזאת היא רעה כשלעצמה, אולם עד אליה אין להסדר החוקתי שום השפעה: על כס ראש הממשלה ממילא יושב אדם שלפי החשד עבר עבירה פלילית. הדילמה נוגעת לעיצובה של ההתנהלות שתיכון מנקודה זו ואילך.
ההסדר החוקתי כיום רואה לנגד עיניו את השוויון בפני החוק כערך יחיד. היא אינו מתיימר לאזן בינו לבין מכלול של ערכים אחרים, כדוגמת טובת המדינה. ואולם, בבחינת התמונה הכוללת מתחוור שבחקירת ראש-ממשלה מכהן לא רק שאין כדי לרפא את המצב הנתון, אלא שהיא מוסיפה על הסיטואציה הרעועה מאליה סבך נוסף שהופך את הסיטואציה למסוכנת פי כמה. בנסיבות כדוגמת אלו שלהן אנו עדים כיום, מתקיים חשש שבניסיונותיו של ראש-הממשלה למלט נפשו מן התופת שבחקירות, בד בבד עם כובד משקלו של התפקיד שמונח על כתפיו, יתערבבו להם השיקולים שמשני עברי המתרס אל עבר תוצאה שעלולה להיות הרת אסון לתפקודה של המדינה.
הסכנה הופכת מוחשית יותר בעולם שבו יש לראש-הממשלה כוח רב בעיצוב סדר-היום הציבורי וכותרות העיתונים של מחר. מנוסתו הפלילית-תקשורתית-פוליטית עלולה לגרור קבלה חפוזה של החלטות גורליות, שפניהן למלחמה או לשלום, להחזרת שטחים או לכניסה לעזה, לחיסול מנהיגים או לעסקת שבויים — ולו כדי להסיט את עיני התקשורת והציבור מחקירתו. גם ברמה הפוליטית עלול ראש-הממשלה להרשות ויתורים מרחיקי לכת על-מנת לרצות גורמים בממשלתו, ובכך להפוך עד מהרה ל"ראש-ממשלה בובה", השבוי ומופעל בידי גורמים אינטרסנטיים.
שתיים הן החלופות העומדות למצב הקיים, ושתיהן עדיפות עליו עשרות מונים: בנסיבות מסוימות, טוב יעשה אם יפקיד ראש-הממשלה את התפקיד בידי משנהו או אדם מיומן אחר שיוכל להוביל את הספינה ללא מורא; בנסיבות אחרות, מוטב כי יושהו ההליכים נגדו עד לאחר גמר כהונתו. מכל מקום, האפשרות שרב-החובל שנמלט על נפשו ימשיך גם לנווט את הספינה היא הרעה מכולן. אך גם משתי החלופות שהוצגו ניתן לגזור ולשרטט חלופות ביניים, שתהיינה טובות יותר משתי האלטרנטיבות הקיצוניות, ועדיפות לאין ערוך על המצב החוקתי הקיים.
הפתרון האפשרי
הפתרון שאציע יוצא מנקודת הנחה שניהול חקירה ממושכת ומתוקשרת של ראש-ממשלה בתקופת כהונתו, מעבר לכך שאינו מסייע לריפוי החולי שנוצר, מביא עמו תחלואות וסכנות נוספות שאחריתן מי ישורנה. כדי להימנע אפריורית מן המצב הזה, יש לנסות ולשרטט באופן מדוד, שקול ואחראי יותר את קו הגבול שבין שתי אלטרנטיבות הקצה אשר הוצגו לעיל, תוך איזון בין הערך של שוויון בפני החוק לבין הערכים האחרים.
מן הקצה האחד, חייבת החלטה לפתוח בחקירה נגד ראש-ממשלה מכהן להיות כרוכה בהשעייתו למשך תקופת החקירה. החוק מאפשר כיום לראש-הממשלה להודיע על "נבצרות זמנית" לתקופה של עד מאה ימים, אך אינו מחייב אותו לעשות כן. קביעת השעיה אוטומטית בחוק תאפשר לצדדים עד מאה ימים למיצוי החקירה, שבסופם יודיע היועץ המשפטי לממשלה אם יש בכוונתו להגיש כתב-אישום. אם התשובה תהיה חיובית, יתפטר ראש-הממשלה סופית מכהונתו; אחרת – ישוב לתפוס את מושכותיה של המדינה עד לסיומה החוקי של הכהונה.
קצהו השני של ההסדר נוגע לאיזון שבין הדחיפות לפתוח בחקירה בעת כהונת ראש-הממשלה לבין הנזקים שעלולים להיגרם מדחייתה לאחר סיום כהונתו. הואיל והשעיית ראש-הממשלה הנה צעד דרסטי, במיוחד בשלב שבו טרם הוברר אם יש אמת בחשדות המופנים נגדו, והשלכותיה אינן מצטמצמות להשפעה על ראש-הממשלה בלתו, מן הראוי יהיה לאפשר פתיחה בחקירה נגד ראש-ממשלה מכהן רק במקרים קיצוניים, שבהם נוכח טיבם וטבעם של החשדות המיוחסים לו אין הדעת סובלת את המשך כהונתו.
בכל מקרה אחר, בו דחיית החקירה לתקופה שלאחר סיום כהונת ראש-הממשלה לא תגרום נזק חמור שאין לו תקנה, מוטב יהיה להקפיא את החקירה נגדו ולקיימה עם סיום הכהונה, יחד עם הקפאת תקופת ההתיישנות בשל העבירות שבהן הוא נחשד. אם יימצא אשם במשפטו, ישלם ראש-הממשלה לשעבר את המחיר על העבירות שהורשע בהן לאחר סיום כהונתו.
הסדר שכזה, שבכל מקרה מונע את המצב המסוכן שבו ראש-הממשלה מכהן כאשר אקדח צמוד לרקתו, יאפשר שמירה על היציבות השלטונית וניהול תקין של ענייניה של המדינה יותר מאשר מצב שבו ראש ממשלה, גם אם סרח, נאלץ – במקביל להמשך כהונתו (שנמשכת כאמור גם במצב החוקתי הקיים) – להתמודד עם הצורך להגן על חפותו, על כל הנובע מכך. מצב כזה ימנע גם את התכסיסים שנוקטים בהם הגורמים השונים מן העבר הזה או האחר, וכן את המוטיבציות של גורמים אחרים להפיל ראש-ממשלה מכהן באמצעים שהדמוקרטיה זרה להם.
שיקול-הדעת בשאלה אם החשדות שמתקיימים מחייבים פתיחה בחקירה מיידית צריך להיות נתון בידי היועץ המשפטי לממשלה עם פיקוח של בית המשפט העליון. במכלול שיקוליו, על היועץ המשפטי לממשלה לשקול לא רק את הערך החשוב כשלעצמו של שוויון בפני החוק, אלא להעמיד לנגד עיניו רף נוסף, ולשאול האם ההגנה על הערך הזה בנסיבות הקונקרטיות אינה נסוגה מפני הסכנות שטמונות בערעור יסודות השלטון. במרבית המקרים, ומבלי לחוות דעה לגבי פרשת אולמרט-טלנסקי, נמצא את דחיית החקירה כהסדר מידתי ומאוזן, שיאפשר את המשך התנהלותה של המדינה, ובד בבד לא יפגע יתר על המידה בערכים החשובים של שלטון החוק והיות כל בני האדם שווים בפניו.
רועי דלח
ברוך השב!