אירועי השנה שעברה בירושלים ממשיכים לייצר כיווני מחשבה שונים בקרב הציבור הגאה. אחרי שלפני כמה שבועות הודיע הבית הפתוח על כוונתו לקיים שוב מצעד בירושלים השנה, היום מתפרסם שחגי אייד ורוני אקר, פעילים מרכזיים בקהילה הגאה, שוקדים על הקמת מפלגת גייז שעשויה להתמודד בבחירות הבאות לכנסת. האמת, אני יכול להבין את הדחף שמקורו אכזבה מן המפלגות הקיימות. אבל בתוך תוכי, אני מתקשה להתחבר למסקנה שאליה הגיעו החברים הנכבדים, שבחובה הצורך במפלגה סקטוריאלית נוספת.

מפלגה כזאת, ראשית, ספק גדול אם תצליח לעבור את אחוז החסימה; ושנית, אם תצליח — ספק אם תזכה לתרום דבר מה לטובת בוחריה, או שההשלכות של היבחרה תהיינה בסופו של דבר הפוכות. אייד ואקר עושים כאן במידה רבה את אותה טעות של עלה ירוק – מפלגה שלידתה בחטא, ואחריתה ידועה. אמת, אזרחים רבים, אשר מאמינים בחברה ליברלית שמושתתת על חופש הפרט, מתקשים כיום למצוא לעצמם בית מקרב המפלגות הקיימות. חלקם בוחרים באחת המפלגות כברירה, אחרים נוקטים בטקטיקה של הצבעת מחאה או התעלמות מוחלטת.

האומנם מפלגת גייז היא הפתרון עבור אותו קהל יעד?

כשלעצמי, אני מייחל ליום שבו נבין כי כדי לקדם את חופש הפרט בישראל לא צריך מפלגה של גאים ולא מפלגה של סטלנים, בדיוק כשם שלצורך מלחמה בכפייה הדתית לא צריך מפלגה של אוכלי טריפות ושונאי חרדים. דברים יתחילו להשתנות ביום שתקום מפלגה ליברלית אמיתית, שתציב לעצמה למטרה קידום חברה פלורליסטית וחופשית, ולכל הרוחות, שחבריה יזדיינו עם מי שהם רוצים. זה הדבר האחרון שמעניין אותנו – האזרחים התאבים למדינה פתוחה וטולרנטית יותר – ולמען האמת גם לא בדיוק תנאי שנחוץ כדי לקדם את המטרות הנשגבות.

מפלגת גייז, כמו המפלגות הערביות והחרדיות, רק תעמיק את הקיטוב והשנאה בין הקבוצות. מפלגה שתשכיל ליצור את החיבור של גורמים ליברליים מכל גווני הקשת ותשאף לקדם את חירויות הפרט בצורה אופקית, לרוחבה של החברה שלנו, תצליח גם לזכות באהדת הבוחרים ולצבור את הכוח הפוליטי, שיאפשר לה בסופו של יום להשתלב באחת המפלגות או להתקיים כמפלגה עצמאית שלמה ומגובשת.

לאמתו של דבר, התהליך הזה כמעט הבשיל לפני הבחירות האחרונות, אלא שהרבה מאוד אגו במפלגות מסביב ולא מעט פיק ברכיים בגרעין הביאו לכך שברגע האחרון מפלגת הבחירה החופשית לא קרמה עור וגידים, וכל הלוויינים שנותרו לרוץ מסביב סיימו את המרוץ הרבה מתחת לאחוז החסימה. אם הדברים היו מתנהלים אחרת, ספק אם מפלגת הגמלאים הייתה הופכת להפתעת הבחירות.

רועי דלח

נכתב ביום יום שישי, 1 ביוני 2007, בשעה 19:08, תחת הנושאים פוליטיקה וממשל. באפשרותך לעקוב אחר תגובות לרשימה זו באמצעות RSS 2.0 וכן להשאיר תגובה או טראקבק ישירות מן האתר שלך.