חופש הביטוי נועד להגן, בין השאר, על עצמו, ולאפשר דיון חופשי ובטוח. כאשר התבטאות פוסלת את חופש הדיון הרי היא "כפרה בעיקר והוציאה את עצמה מן הכלל", ואינה זכאית להגנה.
רמת האלימות או ההסתה אינה המדד היחידי, אך ברור כי קריאה לאלימות מראש מבטלת כל מקום לדיון פתוח וענייני.

יהונתן, תודה. אין לי שום ויוכח איתך. אכן, הבעיה הראשונה והמרכזית הייתה שחופש הביטוי לא אוזן מול ערכים ואיסורים אחרים, וגם אני לא מסכים עם העמדה שהשמיעו אנשים בוועדה כאילו חופש הביטוי הוא רחב דיו כדי להכיל בתוכו גם ביטויים מעין-אלה. אני סבור שזכות הנה ראויה להגנה ככל שהיא משרתת ערכים דמוקרטיים ראויים, ולא כשכל מטרתה היא לפגוע באחר (ע"ע שימוש לרעה בזכות, "העדפה חיצונית" אצל דבורקין וכו').

מה שרציתי להראות הוא שבנוסף לכך, העמדה של הוועדה לא מתיישבת גם עם חופש הביטוי עצמו, אפילו בפרשנות הרחבה ביותר שלו, ולכן הנחתי בדיון שמתחת לכותרת המשנה השנייה ("הכשל הלוגי") שאין ערכים אחרים שמתנגשים. החשש של הוועדה היה מפני צמצום בתחום השתרעותו של חופש הביטוי, שיחזור ויפגע בקהילה כבומרנג, והמטרה שלי הייתה להראות שגם אם אנחנו רוצים לקדם את חופש הביטוי (במובן הרחב ביותר שלו שכולל לצורך העניין גם הסתה לאלימות) על-חשבון ערכים אחרים, שיש מי שסבור שהמשקל שלהם פחות או צריך להיות פחות, העמדה הזאת לא מצליחה לעשות אפילו את זה.

בקיצור, מהתעמקות בתגובה שלך אני חושב שבנושא הזה אנחנו דווקא מסכימים, פשוט הזכרתי את עניין היעדר האיזון החיצוני ממש בקצרה, ודילגתי לדיון באיזון הפנימי שבתוך חופש הביטוי עצמו, שיותר רלוונטי לנקודת המוצא של הוועדה ובו רציתי להתמקד.

רועי,
אני לא מסכים עם דעתך, למרות שאני מסכים לתוצאה אליה הגעת. ההגדרה של חופש הביטוי ביסודה אינה כוללת אלימות אלא את הגבול האפור בין ביטויים שלא נֹח לשמוע לבין ביטויים שאסור להגיד. חופש ביטוי אינו כולל אלימות כשם שחופש קניין לא תמיד כולל את הזכות להשמידו ואינו כולל את הזכות, לדוגמא, למנוע שימוש בקניין במטרות מסוימות.

אף זכות אינה מוחלטת וחופש ביטוי לא כולל אף ביטוי אלים, במיוחד לא "ירושלים תבער".

גזענות שמופנית כלפי הומוסקסואלים אינה לגיטימית בכל מקרה, אבל לדעתי היא אינה כלולה בחופש הביטוי. חופש הביטוי צריך לבוא ולאפשר לאדם לשנות את סדר היום אך לא למנוע מאדם אחר להגשים את עצמו (אם אדם זה אינו פוגע בחייו או חירותו של אחר).

אם אנחנו נקח את הגישה היותר ליברטריאנית (ופחות סוציאל-דמוקרטית או ליברלית), אז נבין את ההנחה הזו בצורה יותר טובה. לחרדים, כקבוצה (כמו כל קבוצה אחרת) אליבא הגישה הליברטריאנית, אין שום זכות לכבוד הקבוצה ואין זכות להעלב כפרטים. לכן, אין להם שום זכות להתבטא בגנות המצעד או ההומוסקסואלים כי הם בני אדם בדיוק כמו שהחרדים הם בני אדם. לכן, כל ביטוי ששולל את זכות הקיום של ההומוסקסואלים כפרטים פוגע בהם.

אגב, אם תקח מקרה קיצוני כמו NAMBLA תוכל אולי למצוא מה הבעיה בדבריי.