אחד הדברים שגורמים להרבה אנשים להימנע מלקרוא עיתונים או להתעדכן במהדורות החדשות הוא העובדה ששום דבר לא באמת מתחדש. שוב רצח מזעזע של ילדה. שוב פיגוע חבלני. שוב תאונת דרכים מצמררת. שוב הרוגים, שוב פצועים קשה. רק השמות, השמות הם אלה שמשתנים. באופן גרוטסקי, יוצא שהדף היחיד בעיתון שנדמה לך שעוד לא קראת הוא מודעות האבל. חוץ מזה, תעדכנו אותי כשבאמת יקרה פה משהו חדש.

והנה אחד הדיווחים שפוקדים את מהדורות החדשות והעיתונות הכתובה אחת למספר שבועות. גם הבוקר: נהג משאית, שלחובתו 90 עבירות תנועה, גרם לתאונת דרכים מחרידה, שבה נהרגו שניים, ועוד 13 נפצעו. הלא קראנו את זה כבר לפני חודש? ולפני חודשיים? הלא קראנו את אותה ידיעה בדיוק גם לפני שנה? ושנתיים? ושוב, רק השמות משתנים. אהיה לארג' עם רשויות אכיפת החוק ואניח שזה לא אותו נהג משאית שחוזר ופועל כמו רוצח סדרתי. אניח שאחרי שכבר קטל את חייהם של שניים-שלושה או ארבעה-חמישה, נמצא מי שמביא את אותו נהג למשפט ושולח אותו להכיר מקרוב את בני סלע. ועדיין יש מקום ללמד את המשטרה ואת בתי-המשפט שיעור בדיני נפשות: רבותיי, גבירותיי, אני באמת מרגיש קצת נבוך להגיד לכם את זה. לתת לנהג ש"הצליח" להיתפס 90 פעמים על עבירות תנועה (ויש להניח שעל עוד מאות רבות של עבירות לא נתפס) להמשיך לנהוג לצדנו, על הכביש, ועוד במשאית (!), זה לא פשע. זה האמא וגם האבא של הפשעים. איך להסביר לכם את זה, לכל הרוחות? זה אפילו יותר חמור מללמד ילד בן 9 לחצות לבד את הכביש. יותר חמור מלשלם יותר על ביטוח רכב. יותר חמור מלהכין עשרות תוכניות למאבק בתאונות הדרכים ולא לבצע אותן. ולפשע המתועב הזה אתם שותפים מלאים.

אתם שותפים לרצח של ראדו וסוניה שאירע ממש אתמול. אתם שותפים לרצח שאירע לפני חודש. ולזה שאירע לפני חודשיים. בכך שאתם מאפשרים לעוד רבים וטובים כמותו לנסוע לצדנו על הכביש, אתם הופכים את עצמכם שותפים גם לרצח הבא שיבוא. ולזה שאחריו. אם לא לשלוח את אותם פושעים סדרתיים לכלא, לפחות תורידו אותם מהכביש. ואם לא להוריד אותם מהכביש, לפחות קחו מהם את אותו נשק להשמדה המונית שקרוי משאית. ודי, אל תבלבלו לנו את המוח על המלחמה שלכם בתאונות הדרכים, כל אימת שהרוצחים הבאים ממשיכים ללחוץ באופן חופשי על דוושת הגז. אם המשטרה או בתי-המשפט סבורים, כפי שנרמז לעתים בפסקי-הדין, שהזכות לנהוג היא "זכות-על" במקומותנו, שישלחו את אותם נהגים עבריינים לקנות אופנוע. לא משאית. לא על-חשבון הזכות שלנו לחיים.

רועי דלח

נכתב ביום יום שני, 11 בדצמבר 2006, בשעה 15:29, תחת הנושאים הקטל בדרכים, חוק ומשפט. באפשרותך לעקוב אחר תגובות לרשימה זו באמצעות RSS 2.0 וכן להשאיר תגובה או טראקבק ישירות מן האתר שלך.