מתנה אחרונה באמת
המתנה האחרונה שהעניק הנשיא (בדימוס) אהרון ברק לקהילה ההומו-לסבית בישראל היא לא רק מתנת פרידה מאהרון ברק האיש, שתחת שרביטו ניהל בית-המשפט העליון את חלקה הראשון של המהפכה הגאה בישראל, אלא גם המתנה הגדולה האחרונה שמקבלת הקהילה מבית-המשפט העליון בכלל, לשנים הקרובות, והיא חותמת כמעט סופית את השלב הפסיקתי של המהפכה הגאה בישראל. לא פרישתו של הנשיא ברק היא יסוד העניין, כי אם מיצוי יכולותיו הפרשניות המרחיקות-לכת של בית-המשפט במסגרת מערכות החקיקה הקיימות. על מנהיגי הקהילה ואנשיה לשנן לעצמם שמעתה והלאה עוברת המערכה אל מגרש אחר, קשה עבורה הרבה יותר מהיכל הצדק - הוא המגרש החקיקתי.
דומה שהעיסוק הרב במצעד הגאווה כבר השכיח מחלק מהאנשים את העובדה שהמצעד הוא רק אמצעי ולא מטרה. משהוחלט על ביטולו, היו לא מעטים שחשו תחושה של החמצה, של הפסד. אחרים הבטיחו שבשנה הבאה נצעד, על אפם וחמתם של כולם. מעטים זכרו שיש עוד כמה עניינים מהותיים בדרך, ושהמאבק ההומו-לסבי לא יקום ויפול על צעדה בירושלים, חשובה ככל שתהיה.
הטעות הגדולה של החרדים בכל הסיפור הזה היא שהם בזבזו את כל הזעם שבאמתחתם עבור עניין של מה בכך; הם יכולים היו לאפשר למצעד לצעוד פעם אחת בשנה, ולשמור את מלחמות היהודים לדברים המהותיים. כפי שאירע בפעמים קודמות (ועד לאירוע הדקירה בשנה שעברה), כל זה היה נגמר לכל היותר בכתבה של כמה שורות בעמוד האחורי של העיתון, והחיים היו שבים למסלולם. בטיפשותם, העלו החרדים את העניין ההומו-לסבי לראש סדר-היום הלאומי, מקום שהקהילה ההומו-לסבית בישראל לא דרכה בו מימיה. כל שנותר לאחרונים הוא לנצל את המומנטום כדי לצאת למערכה החדשה במאבק למען שוויון זכויות.
צעד ראשון בכיוון ייתכן שכבר נעשה השבוע. אחד ממנהיגי הקהילה הגאה, איתי פנקס, הכריז על הקמת המרכז הגאה של מפלגת העבודה, במטרה למצב את המפלגה השנייה בגודלה בישראל כסמן נוסף של תמיכה וסיוע למאבק למען שוויון זכויות של הומואים ולסביות בישראל. התובנה שהגיע אליה פנקס, היא שקשה, עד כדי בלתי-אפשרי, לחולל מהפכה חקיקתית, כאשר התמיכה הפרלמנטרית בהומואים ולסביות שאובה כמעט כולה ממפלגת שמאל קטנה ושולית. מרצ נתפארה במצע ליברלי מרשים ומתקדם בעניין זכויות האדם, ובכלל זה זכויות הומואים ולסביות, אולם חייב להיות גם גוף מרכזי יותר, שיוסיף את תמיכתו וירתום עצמו למאבק. שתיקתם הרועמת של חברי הממשלה בעניין מצעד הגאווה והמהומות של החרדים היא דוגמה חיה המבליטה את הצורך להסתער כעת על המערכה הפוליטית.
החשיפה הנדירה שהעניקו החרדים לעניין ההומו-לסבי בחודש האחרון, נפילתו המיוחלת של שר הביטחון ויו"ר העבודה עמיר פרץ ומתנת הסיום הזאת שהעניק בית-המשפט העליון לקהילה - יחד עם הרמיזה העבה שרחוק מכך לא יואיל עוד ללכת - מהוות שעת כושר ראויה והולמת לפתיחתה של מערכה חדשה זו.
רועי דלח