דף הבית צרו קשר יציאה

www.musicaneto.com

מוסיקה נטו היא אחת מחנויות המוסיקה הפרטיות היחידות בארץ. החנות הוקמה בשנת 1994 בלונדון מיניסטור, ת"א. מועדון המנויים שהונהג בחנות זיכה את המנויים במחירים זולים במיוחד לצד המלצות ומידע, צוות מקצועי עם ידע נרחב ויחס אישי ללקוח.

 

Belle & Sebastian - Dear Catastrophe Waitress

(1 בנובמבר 2003)

יום שני, 20 באוקטובר 2003. אני נוסע לי ברכבי עליו השלום מתל-אביב לכיוון הרצליה, לאחר שזה עתה קניתי את הדיסק החדש של בל & סבסטיאן בחנות התקליטים מוסיקה נטו. האלבום מתנגן לו לאטו כשאז מגיע פתאום שיר מספר 9. אלוהים. אני משתתק על ההגה כשצמרמורת אוחזת בגופי ולחלוחית דקיקה מלטפת את עיני. דבר כזה לא קרה לי לפחות מאז For All Of Us בביצוע של ניל טנאנט. קשה להצביע על אלבום אחד אשר מסכם וממצה את הכתיבה המוסיקלית של בל & סבסטאין לאורך השנים. רבים יראו ב- Fold Your Hands Child You Walk Like A Peasant את פאר יצירותיה של הלהקה, אך אני בספק אם ניתן להגדירו באופן מוחלט ככזה, בעיקר היות שכמה מהשירים היפים ביותר שחיברה הלהקה פזורים דווקא בין אלבומיה המוקדמים יותר. והנה בא Dear Catastrophe Waitress ומלמד שהפוטנציאל של ההרכב הזה עדיין רחוק מכדי מימוש. האלבום האחרון של הלהקה הוא באופן מפתיע, אולי בהשראתו של המפיק טרוור הורן, מלא שמחת חיים, ונדמה שאת כל העצב והדכדוך שמר ההרכב לרצועה מספר 9 - Lord Anthony. זהו אמנם השיר השקט היחידי באלבום, אך לדעתי מדובר ביצירה המרגשת ביותר של ההרכב מאז תחילת דרכו. קחו גם את שיר הפתיחה ואת שיר הנושא המצוין, תוסיפו את Asleep On A Sunbeam, את קטע הפולק Piazza, New York Catcher, ואל כל אלה צרפו את שיר הסיום המדהים, והנה לכם אלבום שוקק חיים ומהנה, קצבי ומרגש כאחד. שלא תטעו: אלה עדיין בל & סבסטיאן, מקוריים ורהוטים כתמיד בכתיבה ובהפקה, אבל הפעם הם מגישים לנו משהו שונה, כיאה ללהקה שאינה קופאת על השמרים אלא מתחדשת ומחדשת, ועדיין שומרת על הפן הייחודי והמקורי שמאפיין אותה מתחילת דרכה. לא אקבע כאן את מעמדו של האלבום הזה בתוך קובץ היצירות העשיר שלו זכינו מן ההרכב בשנים האחרונות, אך אוכל לומר כי באופן אישי וסובייקטיבי לחלוטין, אם הייתי צריך לבחור אלבום אחד של בל & סבסטיאן לבלות איתו את שארית ימיי, אני מניח שהייתי בוחר באלבום הזה. רק שלא תגידו שאני מתעב שירים שמחים.


הבילויים

(15 בספטמבר 2003)

 

לפני מספר שבועות שאלו אותי מיהו האומן המשפיע ביותר השנה במוסיקה הישראלית. כמו תוכנת מחשב התחלתי להריץ במוחי את רשימת האומנים הישראלים המובילים ואת תרומתם למוסיקה שלנו, ולא עבר זמן רב עד שהגעתי למסקנה האומללה אך מתבקשת: שום דבר לא התחדש השנה במוסיקה הישראלית. שלא תבינו אותי לא נכון: זה לא שהחידוש של אייל גולן ל"חלומות" אינו יפה, וצריך להודות שגם אני נרגש בכל פעם מחדש לשמוע את עברי לידר מבצע את "בוא". והיו גם עידן רייכל, כמה להיטים טובים כשלעצמם של סאבלימינל, הדיסק החדש של שלמה ארצי (שלאט לאט מתחיל להישמע כמו גידי גוב כמה דקות לפני שעשה הסבה לאיש טלוויזיה), ההתחברות של משינה ועוד כמה להיטים ריקים מתוכן מבית מדרשו של מה שנקרא "הזמר הים-תיכוני" שבכל זאת הצליחו לרגש כמות לא קטנה של אנשים במדינה שלנו. אבל כל אלה אינם מקדמים את המוסיקה שלנו לשום יעד. בשנים האחרונות המוסיקה הישראלית ספק מדשדשת במקומה, ספק צועדת שני צעדים שמאלה או ימינה, ומה שבטוח ממחזרת את המיחזור של עצמה ותו לא. וכל זה קורה דווקא אל מול ההתעוררות בשנים האחרונות של המוסיקה מעבר לים וכמות חסרת תקדים של הרכבים חדשים וטובים שבוקעים כמעט מדי יום אי שם באיזושהי נקודה בתבל. דווקא בלהט התחושות הללו יצא לי לשמוע את אלבום הבכורה החדש של "הבילויים". ואיזה יופי. סוף סוף קמה לה להקה ישראלית שמרשה לעצמה לחצות את כל הגבולות שבעולם כבר חצו מזמן, אם זה מבחינת הטקסטים, התכנים, המוסיקה, השירה והגימיקים. הבילויים מושפעים ממספר רב של אמנים וז'אנרים מקומיים וזרים, אך מייצרים מוסיקה מקורית וייחודית. ומעל לכל, זהו אלבום שנוצר מתוך האווירה שכולנו חיים בה בשלוש השנים האחרונות, והבילויים לא מותירים כמעט ולו אבן אחת שלא הפכו. מעבר ל"אוטו זבל" הקליט, אולי קליט מדי (אני מכיר כמה אנשים שלא הצליחו להוציא אותו מהמוח גם באמצעות שואב אבק רב-עוצמה), יש באלבום הזה רצועה העוסקת במצוקת העובדים הזרים ("מה שלום הזקן של צ'ין-קו-צ'ן"), העולים החדשים ("מרוסיה"), האמהות השכולות ("שאול מופז"), שיר הרומז על מעורבות אזרחיה הערביים של ישראל בפיגועי הדמים ("מטבח אל-יהוד"), קטע בו מתאר הסולן כיצד הוא נאלץ לאפות את כל הבחורות בחייו משום ש"אין בגטים בגטו", בלדה יפה'פיה לאם החד-הורית , מחווה בלתי-צפויה לירדנה ארזי ("כשנפוליאון יכבוש את עכו"), נזיפונת קטנה בבחורי הישיבה והיסף הנהדר "נפלא פה", שהוא באמת הנפלא מכולם (ואף מקדיש שני בתים שלמים לזונה-סלבריטי ממין זכר זלמן שושי). לא הייתי צריך לשמוע את האלבום הזה יותר מפעמיים-שלוש בשביל להבין שמדובר כאן בדבר הכי מקורי והכי מרענן שקרה במחוזות המוסיקליים שלנו בשנים האחרונות, ויחד עם זאת אני בספק אם הוא יתאים לכל אוזן ישראלית מצויה. צריך לדעת להעריך מוסיקה מקורית טובה על מנת להתאהב באלבום הזה, ולמי שמחפש עוד מאותו הדבר עדיף שיתפנה למקומות אחרים. שני הבילויים הבולטים הם הסולן הכריזמטי והבוער נועם ענבר והגיטריסט שאחראי גם לרוב הטקסטים ימי ויסלר. להפקת האלבום הם נעזרים גם בברי סחרוף המנוסה. ומי שמנוי ב"מוסיקה נטו" יוכל לרכוש את האלבום ב-49 שקלים בלבד. נפלא כבר אמרתי?

 

Radiohead - Hail To The Thief

(31 באוגוסט 2003)

 

מרץ 2003. שלושה חודשים לפני צאת האלבום, אני יושב לי מול האינטרנט ומתפנה לקרוא קצת חדשות וביקורות מוסיקה. "האלבום הטוב ביותר של רדיוהד" זעקה הכותרת באתר החביב עליי http://www.musicaneto.com. "אוקיי קומפיוטר 2" מיהר להשוות סולן הלהקה טום יורק. האמנם? מה מתכננים לנו שם באולפני ההקלטות של רדיוהד? האם אחד משיאי היצירה המוסיקלית מאז ומעולם עומד להישבר? אני יושב לי כולי חסר אונים מול מסך המחשב ומקשיב לאוקייי קומפיוטר הישן והטוב שמתנגן לו בחדר שלי. שלושה חודשים?!! לא בריא ללב שלי. לפתע צץ בי רעיון נועז: פתחתי את ה"קאזה" וכתבתי "Hail To The Thief". השם של האלבום כבר נחשף מזמן ומקורו בקריאות הגנאי שהטיחו תומכי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לעברו של הנשיא הנבחר ג'ורג' וו. בוש. ואשר יגורתי בא לי: את האלבום הזה יתחילו למכור בעוד שלושה חודשים, אבל נאמני הקאזה כבר חורשים עליו כמה שבועות. כל 14 השירים שבאלבום מוכנים ומזומנים לגניבה מוקדמת שלושה חודשים טרם צאתו. כמובן שלא יכולתי להישאר אדיש גם אני. ההאזנה לשירים הראשונים בהאלבום כמעט שגרמה לי לצאת מדעתי - האלבום הזה לא רק שאיננו האלבום הטוב ביותר של רדיוהד, אלא שהוא מן הגרועים ביותר ששמעתי מימיי, ואין בו שום בשורה לא לעולם המוסיקה ולא לחובבי הלהקה. איך בכלל משווים את האלבום הזה ל-Ok Computer, שנחשב בעיני לפאר היצירה המוסיקלית העכשווית? סגרתי את הקאזה ומיהרתי להביע את דעתי באחד הפורומים של מעריצי הלהקה באינטרנט. כמובן שתוך כמה שעות הוצפתי קללות ואיומים מפה ועד הודעה חדשה, ואני מניח שאם היתה להם האפשרות היו חלק ממעריציה השרופים של הלהקה תולים אותי לראווה בכיכר דמשק - למען יראו וייראו. לקח לי מספר ימים להתעשת מן החוויה הלא נעימה והחלטתי שאני בכל זאת ממשיך בהורדת יתר הקטעים באלבום. אז גם הבנתי כמה הצלחתי להרגיז את עמיתיי לפורום. שיר מספר 6 - Where I End And You Begin, שיר מספר 7 - We Suck Young Blood, שיר מספר 8 - The Gloaming, שיר מספר 9 - There There, שיר מספר 10 - I Will, שיר מספר 13 - Scatterbrain (נפלא) ושיר מספר 14 ואחרון - A Wolf At The Door - כולם מיצירותיה הטובות והחשובות ביותר של הלהקה האגדית הזאת. המילים, הלחנים, השילוב המוצלח של הגיטרות והאלקטרוניקה, השירה המושלמת של יורק והסאונד, בעיקר הסאונד, הופכים את חלקו השני של האלבום הזה לאחד הדברים היותר טובים שידע עולם המוסיקה בשנים האחרונות. אז נכון: הוא אולי לא מושלם כמו Ok Computer, אין בו להיט כמו Creep, והשירים בו גם לא תמיד מרגשים כמו ב-The Bends, אבל הצליל שבוקע מתוך האלבום הזה, התחכום והמורכבות של הקטעים מעמידים אותו בשורה הראשונה של אלבומי הרוק של השנים האחרונות. וכך, ב-9/06/2003 מיהרתי גם אני לקנות את המהדורה המוגבלת של Hail To The Thief ואפילו תליתי פוסטר שלו על אחד מקירות חדרי - בסמוך ל-Ok Computer שאותו כנראה כבר לא ישחזרו לעולם.

 

 Haven - Between The Senses

(20 באוגוסט 2003)

 

האלבום Between The Scenses מאת הרכב לא מוכר שבחר לכנות את עצמו בשם Haven (חוף מבטחים) עלול להישמע בטעות כמו עוד אחד מהאלבומים הטובים של רדיוהד. מקורה של Haven בקורנוול שבדרום-מזרח אנגליה, אך היא נולדה במנצ'סטר על-ידי מי שהיה בעבר המנהל של להקת הסמית'ס, ג'ו מוס. ההיכרות הרשונה שלי עם הלהקה היתה בעקבות אוסף בריטי שיצא לי לרכוש באחת מחנויות המוסיקה בתל-אביב. לקראת סופו של אלבום האוסף (שנקרא דרך אגב Rock 2003) מצאתי שיר בשם Say Something שהוא אחד הסינגלים שיצאו מאלבום זה (והטוב שבהם). הביצוע היפה'פה של השיר הספיק עבורי על-מנת להזמין את האלבום המלא של Haven מחנות מוסיקה בארה"ב, ולא רק שלא התאכזבתי אלא שהוא אף עלה על הציפיות הלא-נמוכות שהיו לי ממנו בין כה וכה. קולו של גארי בריגס הסולן והגיטריסט יכול להישמע כמו טום יורק או ג'ף באקלי במיטבם, והגיטרה של ג'והני מאר מלטפת כל אוזן מוסיקלית. ייתכן שאם היו מוותרים על 2-3 שירים לא מן המוצלחים באלבום (מתוך 14 קיימים) האלבום היה מצליח אף יותר, אבל בכל זאת מרבית השירים כאן מתעלים לרמות גבוהות במיוחד, ובנוסף ל-Say Something שכבר הזכרתי אוכל לציין את הקטעים Is This Bliss הנפלא, Out Of Reach ו-Keep On Giving In. אז אם קורה שאתם מתקשרים אליי ואני לא עונה לטלפון, זה יכול מאוד להיות שאני פשוט שקוע באלבום הנהדר הזה של הייבן ולא ממש שם לב למה שקורה מסביבי.

 

Damien Rice - O

(20 באוגוסט 2003)

 

אלבום הבכורה והיחיד עד כה של היוצר האירי המחונן Damien Rice הושק לראשונה ב-2/02/2002 באירלנד בלבד, לאחר עבודה כמעט אישית במשך שנתיים. שנה אחר-כך, ב-27 בינואר 2003 נבחר O לאלבום הטוב ביותר באירלנד ב-2003, ורייס זכה בפרס זמר השנה ותגלית השנה. הזכיות עשו את שלהן, וכמה חודשים אחר כך יצאה מהדורה של האלבום גם בארה"ב. ממש בימים אלה מושק האלבום ברוב מדינות אירופה, וכך שנה וחצי לאחר צאת האלבום מתחיל רייס לתפוס אט אט את מקומו כאחד היוצרים החשובים של ימינו. רייס ניחן בקול לחשושי משהו אך שירתו מרגשת כמעט עד דמעות, ולאורך כל האלבום הוא מלווה אותה בגיטרת Unplugged. בחלק מהשירים מתלווה אליו ליזה האניגן, שקולה משתלב עם רייס בצורה מושלמת. כל השירים באלבום יפה'פיים (אינני רוצה להשתמש במונחים גרנדיוזיים) ואם לנסות ולהצביע על הדובדבן שבקצפת אני באופן אישי אוהב מאוד את Amie ואת Cannonball (שגירסת סינגל מרעננת שלו הושקה מספר חודשים לאחר צאת האלבום). להאזנה לקטעים נוספים מן האלבום ובכלל ולצפייה בקטעי וידאו מהופעות של רייס היכנסו לאתר הרשמי. למרות שלדעתי מדובר ביצירה המוסיקלית היפה ביותר שנולדה בשנים האחרונות, ספק רב אם תמצאו את האלבום הזה בארץ. אבל אל דאגה - אותו וגם כל אחד מהסינגלים שיצאו ממנו (כולל הגירסה הטובה של Cannonball) תוכלו לרכוש גם כן באתר הרשמי של רייס (תמורת 5 אירו בלבד תוכלו לקבל כל-אחד מהסינגלים בתוך פחות משבוע לסניף הדואר הקרוב לביתכם). את האלבום עצמו ניתן כמובן לרכוש גם בחנויות המוסיקה המובחרות באינטרנט. הנאתכם מובטחת.

 
בלוג ביקורות מוסיקה אלבומי תמונות שירים סרטוני וידאו דף הבית
                     
 © Copyright 2003-2008 by Roy Dalach. All Right Reserved to royda.org ®